גמרא
פירוש
אֶלָּא אָמַר רָבָא אֵשֶׁת אִישׁ וְכֵן כִּי אֲתָא רָבִין כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
{רי״ף יבמות ל:} {שמעתא דפסק ר״י באשתו וגיסו ודין נשאת ע״פ שני עדים} ועוד, צריך לדקדק ולעיין באשתו וגיסו וכו׳ עד במאי הוה ליה למעבד וכו׳: אמר הכותב: דבר שהראשונים לא אמרו בו טעם להתיר אנו משיבין עליהם כדי לבייש עצמנו בבית המדרש. והלא פי׳, לעולם אסיפא, דקאמר רבי יצחק נפחא, לאו ארהטא דמתני׳, דאמרי דהיא בעד אחד, דפשטה דמתניתין (בבלי יבמות צ״ד.) ליתא ודאי אלא בשני עדים. שכשם שעדות, מתה אשתך, בשנים, כך עדות, מת גיסך, על פי אותן שנים. אלא רבי יצחק נפחא הכי קאמר: לעולם רבי יוסי לאו אבבא אחריתי קאי, אלא אמאי דשמעיה לתנא קמא פליג. והיינו, לעולם אסיפא. כלומר, לעולם כדקס״ד מעיקרא, דאפלוגתא דת״ק מהדר ליה. הלכך, לר״י נפחא לא שמעינן מינה דר׳ יוסי כר״ש ס״ל כלל. וכיון דמילתא דר׳ יוסי לא מכרעא מיהת, מאן דחי מסקנא דשמעתא דאסיקו בתראי, דלא נעביד עובדא במאי הוה ליה למעבד. ואשכחן נמי ר״ע דס״ל הכי. שהרי הוא מוסיף אף אשת אח ואחות אשה. והא אחות אשה בעד אחד לא משכחת לה, דהא לא מהימן, כדאמרן בשמעתא דלעיל. אלמא, אף בשני עדים קנסינן וצריכה גט. ושמא תאמר, התם כיון שלא נשא חששו, והלא יותר קרוב הדבר לחוש לשמא יאמרו באשת איש, גרש זה ונשא זה, מלתלות קדושי אחות אשה בתנאי. ויותר נמי ראוי לתלות ולקנוס ולאסור אשה על בעלה בנשואין שלה, דאילו במזיד אסירה מדאורייתא, מלהחמיר ולאסור אשתו עליו לנשואי אחותה, דלא שייך בה איסורא אלא קנסא בעלמא, כדאתמר לעיל בגמרא (בבלי יבמות צ״ד:). תדע, דהא רבנן מודו בהא ופליגי באשת אח, ואפילו בעד אחד. והא דתנן נמי, ואם נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו, ל״ש ארוסה ול״ש נשואה. וש״מ דאפילו בעדים קניס ר״ע. וכיון דלא אשכחן בודאי תנא דאמר ע״פ עדים מותרת אלא ר״ש, ואשכחן לר״ע דפליג עליה, א״נ לא אסיקו בה אמוראי כלום אנן כר״ע פסקי׳. כ״ש דמסקנא דבתראי היא דלא נעביד בה עובדא, משום דתנן כמה סתמי דלא כר״ש ושנוי׳ דשנינן בהו לאו שנויא הוא. וכיון דאיתמר בגמרא בהדיא, ואנן אשנויי ניקום ונסמוך, ממילא שמעי׳ דכולהו מתני׳ כדס״ד מעיקרא. ומה שדחק בזה בעה״מ ז״ל אינו כלום. ואפילו רב ושמואל פסק1 בהדיא הלכתא כר״ש, לא2 סמכינן אלא אבתראי. כ״ש דהא דשמואל לאו בהאי ענינא איתמר כלל אליבא דר״י נפחא, כדפרישית. וא״נ דר׳ אמי, ממאי דאאינו פוסל, דלמא אפוסל, כדדחינן לה נמי בגמרא בדר״י נפחא אחדא בלחוד. ועוד, דעד כאן לא קס״ד בגמרא דבין אפוסל בין אאינו פוסל אלא אליבא דר״י נפחא, דאמר, פלוגתייהו בין בפוסל בין באינו פוסל. אבל אליבא דרבי אמי, כי פליגי, בפוסל, אבל באינו פוסל תרוייהו מודו להדדי. וכיון שכן, פסקא דשמואל ודאי אפלוגתייהו דפוסל. דאילו אאינו פוסל, פלוגתא אחריתי היא בעלמא, דר״ש ורבנן. הלכך, דשמואל לא מכרעא כלל במאי ה״ל למעבד. ומ״מ, אנן כבתראי עבדינן. אשתכח השתא דאי ודאי אתברר מגמ׳ טעמיה דר׳ יוסי דכר׳ אמי הוא, קמא לה הלכתא כוותיה בהא דפליג את״ק, דכל שפוסל ע״י אחרים פוסל ע״י עצמו. ומיהו, מאי דאמרי ת״ק דר׳ יוסי3 דע״פ עדים תרוייהו שריאן, הא לא עבדינן בה עובדא. הלכך, בין ע״פ ב״ד בין ע״פ עדים, לא שרינן אשת גיסו לגיסו, וה״ה לאשתו עליו [לדרבי יוסי]4, כל שפוסל ע״י אחרים פוסל ע״י עצמו. [דברי כל אדם]5 הלכך, השתא נמי חיישינן לפירוקא דר׳ אמי ולא שרינן להו. ובמיחש לתנאה, חיישינן לדר״י נפחא. הלכך, אחיו שקדש אשה וכן הוא שקדש אחות אשה והלכו למדינת הים ושמע שמתו, תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה, כר׳ יוסי אליבא דר״י נפחא וכר״ע הוא6 אף אשת אח ואחות אשה. ועוד, דרב נמי, אליבא דרב הונא, הכי ס״ל. זהו דעת רבינו הגדול ז״ל, וזהו שאמר למעלה (רי״ף יבמות ל׳.): וכיון דמתניתין כוותיה דר״ע, הלכתא כוותיה. כלומר, כיון דלא פליגא עליה סתמא דמתני׳, אף על גב דהוא יחיד פסקי׳ כוותיה. ומסוגיין אמרה, דהא איכא למיחש לה כדפרישית. [ומדבריו ניכר שבימי אמוראי היה.]7 ובודאי דאשת גיסו שנשאת ע״פ עדים, בין לר׳ אמי בין לר״י נפחא, לר׳ יוסי שריא. ולפיכך התירוה מקצת חכמי ישראל. אבל כיון דקי״ל דלא עבדינן עובדא במאי הוה לה למעבד, אי מתני׳ כרבי אמי, דאמר, התירה משום עדים, אנן לא קי״ל כר׳ יוסי אלא בכל שפוסל ע״י אחרים פוסל ע״י עצמו, כדפרישית, אבל בהא לא עבדינן עובדא, אלא כל שפוסל על ידי עד אחד פוסל ע״י שנים. 8שהרי עיקר איסור אשתו עליו אינה אלא משום אשת גיסו אגיסו. שאילו בא גיסו לבדו תחלה, אסרוה לאשת גיסו עליו והוציאוה מזה בגט. לפיכך, אף על פי שבאת אשתו של זה עמו, אסרוה. הלכך, בין על פי עדים בין ע״פ ב״ד, ה״ה והוא הטעם.מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
1 נראה דצ״ל: פסקו
2 תבה זו חסר בדפ״ר
3 נראה דצ״ל: ור׳ יוסי
4 נראה דצ״ל: כדברי רבי יוסי
5 איני יודע מה שייכות תיבות הללו כאן
6 שמא צ״ל: שהוסיף
7 אימרא זו תמוה. ונראה שיש כאן שבוש
8 נראה שיש כאן חסרון. ועיין בסוף ד״ש
הערות
Gemara
Peirush